עע"מ 6076/22

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעור על חיובי ארנונה רטרואקטיבית, החליט בית המשפט לקבל חלקית את הערעור. התיק מתמקד בהטלת ארנונה רטרואקטיבית ובציפיות ההגינות הן על הנישום והן על העירייה. בית המשפט פתח בפרספקטיבה זהירה ביחס לחיובים רטרואקטיביים בשל פגיעה אפשרית בהסתמכות הנישום על הודעות מס צפויות. הגנה זו נחלשת כאשר הנישום אינו משלם מס כלשהו, בהנחה שהיה פטור במפתיע. הצורך בהגינות חל על שני הצדדים; הגוף הפרטי צפוי לשמור על הגינות דומה לזו הנדרשת מרשויות השלטון. במקרה זה, הן העירייה והן משלם המסים אשמים. העירייה התרשלה בשליחת הודעות מס, ואילו הנישום, תאגיד גדול עם ייעוץ משפטי, לא דיווח על שינויים בהחזקה בקרקע, והתנהג כאילו הוא פטור ממסים. בית המשפט הדגיש כי ההגינות צריכה להשפיע על חבות המס, בדומה לדוקטרינת האשם התורם, ולא לאמץ גישה של "הכל או לא כלום". מתוך הכרה באחריותה הציבורית הגדולה יותר של העירייה ובנגישותו של הנישום למידע על אדמתו, החליט בית המשפט כי יש מקום לתקופה של שלוש שנים בגין חיובי מס רטרואקטיביים. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר כל צד נשא בהוצאותיו, כאשר השופטים י' וילנר ור' רונן הסכימו עם פסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.