תפ"ח 1012/07

תקציר

הנאשם, שניהל מערכת יחסים בעייתית עם אשתו נטליה, הואשם ברציחתה. לטענתו, הרצח היה תוצאה של התגרות, ולכן יש להאשים אותו בהריגה ולא ברצח. הראיה היחידה לאירועים שהובילו לרצח היא עדותו של הנאשם עצמו, שכן איש לא נכח במקום. לדברי הנאשם, הוא חזר לביתו אחר צהריים אחד ומצא את נטליה נכנסת לדירתם עם אדם נוסף, שנמלט במהירות. לאחר מספר דקות קיבלה נטליה שיחת טלפון ממספר חסום, שהנאשם סבר כי מדובר באותו אדם. התפתח ויכוח, שבמהלכו נטליה העליבה את הנאשם וסירבה לחשוף את זהותו של המתקשר. לאחר מכן חנק הנאשם את נטליה למוות. על בית המשפט להחליט האם ההריגה הייתה מתוכננת מראש, ולפיכך מהווה רצח, או שמא הייתה תוצאה של התגרות ויש להאשימה בהריגה. השופט בוחן את חומר הראיות ומוצא כי גרסתו של הנאשם כי מצא את נטליה עם גבר אחר אינה סבירה ומלאה סתירות. יתר על כן, נסיבות הרצח – חנק ממושך, שבמהלכו היה הנאשם מודע למאבקיה של נטליה – מצביעות על כוונה להרוג ועל הבנת תוצאות מעשיו. עוד קובע השופט כי ההתגרות הנטענת על ידי הנאשם – בגידתה הנטענת של נטליה ועלבונותיה המילוליים – אינה מהווה התגרות משפטית, לא סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. מבחינה סובייקטיבית, ההתגרות אינה מסבירה את תגובתו הקיצונית של הנאשם, ואינה שוללת ממנו את היכולת להבין את תוצאות מעשיו. אובייקטיבית, אדם סביר לא היה מגיב בצורה כה קיצונית לפרובוקציה. לפיכך, השופט מגיע למסקנה כי ההריגה בוצעה בכוונה תחילה וכי הנאשם אשם ברצח ולא בהריגה, ודן אותו למאסר עולם.