ת"א 1080/07

תקציר

מדובר בתביעה כספית בגין ארנונה מופרזת. התובעת, חברת בנייה ונכסים, היא בעלת נכס המשמש כאשכול דיור לעולים קשישים. החברה טוענת כי הארנונה שגבתה עיריית בת ים הנתבעת גבוהה מהסכום החוקי ומבקשת להשיב את המסים ששולמו בין השנים 1999-2005. בשנים 2004 ו-2005 הגיש התובע התנגדויות, שעדיין תלויות ועומדות. טענותיה העיקריות של התובעת הן כי יש לסווג את הנכס למגורים, ולפיכך לחייב אותו במס בשיעור נמוך יותר, וכי צו הארנונה אינו חוקי שכן הוא חורג מהשיעורים המותרים. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה, שכן העילה הראויה לטענות התובע היא הליכי ההשגה והערעור, וגם התביעה נדחית על הסף. השופט מתייחס תחילה לסוגיית השיהוי, וקובע כי התביעה אינה חסומה, ולאחר מכן דן ביחס שבין התביעה לבין הליכי ההתנגדות, וקובע כי בית המשפט לא יעסוק בשנים שלגביהן תלויים ועומדים ערעורים. באשר לסיווג הנכס לשנים 1999 עד 2003, קבעה השופטת כי עצם השימוש בנכס אינו אמת המידה היחידה וכי יש להתחשב גם בשימוש הפוטנציאלי. ככזה, אין לסווג את הנכס למגורים, והתובע נחשב לבעלים. השופטת דוחה גם את טענות התובעת בדבר חוסר סבירות ואפליה בשיעורי הארנונה וקובעת כי השיעורים שנגבו הפרו את חקיקת ההקפאה, אך פגיעה זו אינה מצדיקה פטור מהשבה. לבסוף, השופט מורה לנתבע להחזיר את המסים המופרזים שנגבו, בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין, ומפרט את אופן חישוב הסכום שיוחזר.