ת"א 1143/00

תקציר

התובע תבע הכרה בבעלות על חלקת אדמה מסוימת בסכנין. התובע טען כי אביו רכש את הזכויות בחלקה בשנות ה-60 ולאחר מכן הוריש לו אותה בצוואה. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. ראשית, הסכם הרכישה הנטען נעדר פרטים כגון תאריך ומחיר הרכישה, וטענת התובע בדבר רכישה בשנות השישים הייתה מעורפלת מדי ולא אומתה על ידי עדים או מסמכים כלשהם. שנית, היה ברור כי לא הוגשו ולא שולמו הצהרות או מיסים בגין העסקה הנטענת, כנדרש בחוק לצורך תוקפן של עסקאות מקרקעין. שלישית, בניגוד לטענת התובע, החלקה לא נרשמה על שם אביו ברישומי העירייה, ולכן לא יכלה לשמש ראיית בעלות. לבסוף ציינה השופטת כי התובעת השתהתה באופן בלתי סביר בהגשת התביעה, דבר המצדיק עוד יותר את דחיית התביעה. השופט הורה לתובע לשלם את שכר טרחת הנתבעים, וביצע כמה תיקונים ברשומה. ההחלטה התקבלה בהיעדר עורכי הדין של הצדדים, והמזכירות הונחתה להודיע לצדדים על פסק הדין.