ת"א 30493-03-22

תקציר

החלטת בית הדין עניינה בבקשה לסילוק על הסף של תביעה שהגיש בנק נגד אחד מעובדיו לשעבר, לזר. הבנק האשים את לזר בביצוע מעשי מרמה ומעילה בעת שניהל את מגזר הלקוחות בסניף, מה שהוביל לנזקים. לזר הכחיש את הטענות וביקש לדחות את התביעה, בטענה שהיא חסרת בסיס. הסוגיה הראשונה שנידונה הייתה סמכות בית המשפט, כאשר שני הצדדים התייחסו לפסק הדין בפרשת מורן רוחם. בית המשפט קבע כי סמכותו של בית הדין לעבודה מוגדרת בחוק בית הדין לעבודה, המבחין בין תביעות המבוססות על נזיקין לבין עילות אחרות. מאחר שתביעת הבנק נגד לזר כללה עילות הנובעות מפקודת הנזיקין, כגון מרמה, גניבה ורשלנות, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לו סמכות לדון בתביעה. השאלה הבאה הייתה האם יש לדחות את התביעה על הסף. בית הדין הדגיש כי פיטורים על הסף הם צעד דרסטי השמור למקרים חריגים. בית המשפט מצא כי טענת הבנק, אשר פירטה את אי הסדרים הנטענים שבוצעו על ידי לזר, הייתה ראויה ודייקה ודרשה בירור עובדתי. לפיכך, פיטורין על הסף לא היו מוצדקים. עוד טען לזר כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, דבר שבית המשפט דחה בקובעו כי טיבה המפורט של התביעה והפניה למסמכים תומכים מצביעים אחרת. בנוסף, ציין בית המשפט כי הוצאות התביעה צריכות להיות מוטלות על לזר, בסך 5,000 שקל, שישולמו בתוך 30 יום. בהחלטה הודגש כי היא אינה מביעה כל דעה לגופן של הטענות וכי הנושאים יידונו במהלך הדיון.