ב"ל 24094-04-15

תקציר

פסק דין זה מתייחס לערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניינו של טכנאי שיניים יליד 1972 שסבל מפגיעות יד הקשורות לעבודה. הערר נסוב סביב קביעת הוועדה את דרגת הנכות של המערער. למערער נקבעה בעבר דרגת נכות של 19% בשנת 2012, עליה הוגש ערעור, מה שהוביל להחלטה משנת 2014 המעניקה דרגת נכות גבוהה יותר של 25%. על החלטה זו הוגש ערעור נוסף והיא הסתיימה בפסק דין משנת 2015 שהסכים להחזיר את התיק לוועדה הרפואית לעררים לדיון מחדש. הוועדה קבעה בשנת 2016 כי למערער 10% נכות ביד ימין ו-5% בשמאל, והותירה את דרגת הנכות הכוללת על 19%. המערער טען כי הוועדה לא הסבירה כראוי את חריגתה מההחלטה הקודמת וכי חלה הרעה ניכרת במצבו. המשיב, לעומת זאת, טען כי הוועדה פעלה כראוי ובמסגרת זכויותיה, ופסק הדין אינו מגביל את היקף הדיון של הוועדה. לגבי המרפקים טען המשיב כי ועדה קודמת טעתה בהתייחסות לנושא זה והוועדה הנוכחית תיקנה טעות זו. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערער בדבר ניסיונה של הוועדה לשמור על דרגת נכות של 19%. עם זאת, בית המשפט הסכים כי הוועדה אינה מוסמכת לפסוק בקשר הסיבתי בין הפגיעה במרפק לבין העבודה, שכן הדבר לא היה חלק מהערעור ולא הופרך על ידי פקיד התביעות. לפיכך, יוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים לצורך קביעת הנכות הקשורה במרפקיו של המערער, אלא אם כן יגיש המערער תביעה חדשה בגין החמרת מצבו במרפקו בתוך 30 יום מתום ההפסקה. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות בסך 1,500 ₪, ולמערערת הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.