ע"א 7991/07

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על חוזה מכר שעניינה איחור במסירת דירות ובוחן את תחולת דיני החוזים והאחריות האישית על הרמת מסך התאגיד. בית המשפט התייחס לתקדים כדי להדגיש כי צד הנוטל סיכון חייב לשאת בתוצאות של אי קיום אלא אם הוכח אחרת או צוין בחוזה. במקרה דנן, המערערים לא הצליחו לערער על מסקנותיו המבוססות של בית המשפט המחוזי, והביאו לדחיית ערעורם. סעיף 7.1 לחוזה איפשר תקופת חסד של שלושה חודשים בגין עיכובים, אך האיחור בפועל חרג מתקופה זו, מה שזיכה את הרוכשים בפיצוי ממועד האיחור המקורי. למרות טענות המערערים, אישר בית המשפט כי שיהוי מעבר לתקופת החסד מקנה לנפגע זכאות לפיצוי. פסק הדין דן גם במודלים של אחריות אישית והרמת מסך בדיני חברות. בית המשפט העדיף אחריות אישית, והציע כי עדיף להטיל אחריות על יחידים מבלי לערער את עקרון הזהות המשפטית הנפרדת, תוך שהוא מזהיר מפני ביטול תחולת הרמת הרעלה כאשר הדבר מתאים מבחינה משפטית. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור והורה למערערים לשלם למשיבים שכר טרחה.