ת"א 33790-05-17

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה, תבע את מעסיקו ואת מבטחו, את הבעלים והנהג של הרכב המעורב בתאונה, ואת הגוף האחראי על ניהול ענייני המעביד, ואת מבטחו, לפיצויים מכוח שתי עילות תביעה חלופיות: לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או לפי פקודת הנזיקין. המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע את דרגת הנכות, תבע את אותם נתבעים, למעט המעביד והמבטחת שלו, להשיב את סכומי הגמלאות ששולמו לתובע. בית המשפט קבע כי התאונה אינה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. לפיכך, נדחו התביעות נגד מבטחת החובה של הרכב המעורב בתאונה. בית המשפט הטיל על כל הנתבעים האחרים אחריות לתאונה לפי פקודת הנזיקין. המעסיק נמצא אחראי בעיקר מאחר שלא סיפק לתובע סביבת עבודה בטוחה, נוהלי עבודה נאותים או ציוד מגן, ולא הדריך או פיקח עליו. הנהג נמצא אחראי ב-20% להפעלה רשלנית של הרכב. הגוף האחראי על ניהול ענייני המעביד והמבטחת שלו נמצאו אחראים ב-20% לבחירה בשיטת עבודה לקויה ואי פיקוח נאות על העבודה. עוד קבע בית המשפט כי מבטחת המעסיק אינה אחראית לתשלומי המל"ל שכן פוליסת הביטוח שלה אינה מכסה את חבותם של הנתבעים האחרים. באשר לפיצויים, בית המשפט פסק לתובע 520,500 ₪ לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. המל"ל פסק 153,600 ₪ שישולמו על ידי הנתבעים, לא כולל המעביד והמבטחת שלו, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.