ת"א 171488/09

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעה לתגמולי ביטוח הנובעת מפגיעה שנגרמה לתובע במהלך משחק כדורגל בשנת 2002. התביעה הוגשה בשנת 2009, מעבר לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים. התובע טוען כי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות צריכות לחול בעניינו, תוך הארכת המועד. לטענת התובע, חוסר ידיעתו על קיומן של פוליסות הביטוח הרלוונטיות עד שנת 2009, יחד עם העובדה שאין לייחס לו את ידיעתה של אמו, עורכת דין המתמחה בדיני נזיקין המייצגת אותו, מהווים עילה לתחולת סעיף 8. עם זאת, הנתבעים טוענים כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לעניין החריג לפי סעיף 8. לטענתם, התובע לא נקט זהירות סבירה לבירור זכויותיו, ואף לא נקט צעדים יזומים לבירור העובדות המהוות את עילת התביעה. כמו כן, הנתבעים מדגישים כי יש לייחס לו את ידיעתה של אמו של התובע, מה גם שהיא שימשה כאפוטרופסית שלו. בית המשפט מסכים עם עמדת הנתבעים. היא קובעת כי התובע לא הוכיח כי נקט בצעדים אקטיביים כלשהם לבירור זכויותיו וכי אי ידיעתו לגבי פוליסות הביטוח נבעה מסיבות שאינן תלויות בו. בית המשפט מדגיש כי אדם סביר במצבו של התובע היה עושה מאמצים לברר את זכויותיו לאחר שנגרם לו נזק. בנוסף, נמצא כי יש לייחס לו את ידיעתה של אמו של התובע, מה גם שהיא הייתה בעלת ידע משפטי מיוחד ושימשה כאפוטרופסית שלו. משכך, מגיע בית המשפט למסקנה כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל במקרה זה ודוחה את התביעה בעילה של התיישנות. התובע מצווה לשאת בהוצאות הנתבעים.