ע"פ 7609/06

תקציר

המערער ערער על העונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי בגין ביצוע אונס בנסיבות מחמירות, וטען כי בית משפט קמא הסתמך על כתב האישום המקורי ולא על כתב האישום המתוקן, שעמד בבסיס הסדר הטיעון שלו. האחרון השמיט פרטים מסוימים, והמערער טען כי הימנעותה של התביעה מלהאמין לעדותה של המתלוננת בנקודות אלה פגעה באמינותן של טענותיה האחרות. בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי המערער הודה בכתב האישום המתוקן ואינו יכול כעת לחלוק עליו. כן נדחתה טענת המערער כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את הודאתו, נסיבותיו האישיות ומהות האונס כעבירה משפחתית. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטיעונו האחרון של המערער בדבר "הרחבת החזות" בדו"ח ההשפעה של הקורבן וההתייחסות המאוחרת יותר לדו"ח זה בגזר הדין. הדו"ח כלל פרטים על נוכחותם של המערער ובתה של המתלוננת בעת האונס, שלא הוזכרו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט קבע כי אף שהיקף הדו"ח רחב כראוי, היה על התביעה לציין את נוכחותה של הבת בכתב האישום אם בכוונתה להשתמש בו בגזר הדין. יתר על כן, רמת ההוכחה לנסיבות אלה הייתה צריכה להיות מעבר לספק סביר, דבר שלא התקיים כאן. השופט מלצר הציע להפחית את העונש בתשעה חודשים, ושאר השופטים הסכימו איתו. לפיכך, אם תתקבל חוות דעתו, עונשו של המערער יופחת לחמש שנים ושלושה חודשים.