ע"פ 1347/05

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת שהרשיע את המערערים, חברה ומנהלה הפעיל, בעבירות מס לפי סעיפים 220 ו-224א לפקודת מס הכנסה. החברה נקנסה ב-200 אלף שקל והדירקטור בה נידון ל-12 חודשי מאסר בפועל, מתוכם תשעה על תנאי למשך שלוש שנים, וקנס של 100 אלף שקל. הטענות העיקריות בערעור הן כי שגה בית משפט קמא בייחוס עבירות מס למערערים, כי לא נתן משקל ראוי לראיות שהגישה ההגנה, כי ההרשעה התבססה על הודאת מנהל המערער, אשר ניתנה תחת לחץ וללא הבנת תוכנה, וכי העונש היה מופרז. לחילופין, טוענים המערערים כי גזר הדין חמור מדי. המשיב מבקש לדחות את הערעור. בית המשפט דוחה את הערעור. הכרעת הדין מבוססת על ראיות מוצקות, לרבות הודאת המערער, שבית המשפט מצא כי ניתנה מרצונו החופשי ומתוך הבנה מלאה של תוכנה. ראיות נוספות, לרבות עדותו של אבו ראס, שמכר למערער חשבוניות פיקטיביות, ותעודה ממשרד הפנים, איששו את ההודאה. בית המשפט מצא כי טענות המערערים וראיותיהם אינן אמינות והעדיף את גרסת התביעה. עוד קבע בית המשפט כי המשיב הציג ראיות נוספות רבות התומכות בהרשעה, וכי העונש היה מאוזן כראוי ולא מוגזם. לפיכך, הערעור נכשל בכל הסעיפים, והוא נדחה במלואו.