ע"א 612/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על דחיית תביעה לפיצויי נכות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, במיוחד בגין סכיזופרניה הנחשבת קשורה לשירותו הצבאי של חייל. פסק דינו של בית המשפט העליון אישר את הדרישה מהתובע להוכיח קשר זמני וסיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. בעוד שנטל ההוכחה ליסוד הסיבתי הוקל, היה על התובע להוכיח חשיפה לנסיבות חריגות של מתח וחשש מעבר לאלה שנחוו בחיים האזרחיים. בית המשפט הכיר בסכיזופרניה של המערער כמחלה בה לקה במהלך שירותו הצבאי. ההיבט המשמעותי היה מאסרו של המערער בגין עריקה, המהווה נסיבה מלחיצה. עוד הובהר בפסק הדין כי אין צורך להגביל את הנסיבות המלחיצות לתקופת התפרצות המחלה. בנוסף, בית המשפט מצא את הקביעה בדבר החמרה זמנית של המחלה כבלתי מציאותית, בהתחשב בכך שאשפוזו של המערער נמשך לאחר התקופה הנקובה. לפיכך התקבל הערעור, תוך שהוא מורה על הכרה בסכיזופרניה של המערער כמצב קבוע הנובע מהשירות הצבאי. פסק דין זה מנחה את תחולתו של החוק, תוך הדגשת תפקידן של נסיבות חריגות בביסוס הקשר הסיבתי.