ת"פ 7483-11-19

תקציר

## ניתוח משפטי: ת"פ 7483-11-19 מדינת ישראל נ' בושרי **מבוא** פסק דין זה עוסק בעניינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירת תקיפת בת זוג. פסק הדין מתמקד בסוגיות של ביטול הרשעה, מתחם העונש ההולם, והעונש הראוי בנסיבות המקרה. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים הרלוונטיים ובחידושים או דגשים שבאו לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט. **סוגיית ביטול ההרשעה – עקרונות ויישום** 1. **הלכת תמר כתב והתנאים לביטול הרשעה:** בית המשפט מתייחס להלכת תמר כתב (ע"פ 2083/96) הקובעת שני תנאים מצטברים לבחינת האפשרות להימנע מהרשעה: * **סיום ההליך ללא הרשעה מבלי לפגוע ביתר שיקולי הענישה:** הדבר דורש בחינה של נסיבות ביצוע העבירה והערכים המוגנים שנפגעו. * **ההסבר שלא הוכח כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם:** דרישה זו מחייבת הוכחה קונקרטית של פגיעה עתידית. 2. **הערכים המוגנים ונסיבות ביצוע העבירה:** בית המשפט מדגיש כי עבירת תקיפת בת זוג נועדה להגן על ערכים יסודיים של שלמות הגוף, שלוות הנפש, תחושת הביטחון וכבוד האדם במערכת יחסים זוגית. התקיפה, אף שהייתה חד-פעמית ולא מתוכננת, בוצעה ברחוב, מול עוברי אורח, דבר המעיד, לשיטת בית המשפט, על "מידה של תעוזה ותוקפנות שקשה לרסנה". בית המשפט מכיר בכך שהמעשה היה עלול לגרום לחבלות של ממש, אך למרבה המזל, אלו לא נגרמו. 3. **החומרה שבמעשי אלימות בין בני זוג וההרתעה:** דגש מיוחד ניתן לחומרת מעשי אלימות בתוך המשפחה. בית המשפט מציין כי מדובר במעשים ש"קל לבצעם וקשה לחשוף אותם", וכן שבשל שכיחותם המצערת, "אינן מאפשרות לבטל את הרשעתו של הנאשם מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים, ובפרט שיקולי הרתעת הרבים, שנחוצים על מנת לגדוע את התופעה מן השורש". הפניה לרע"פ 6002/22 ריאבנקו נ' מדינת ישראל מחזקת את הקביעה כי הרתעת הרבים היא שיקול מרכזי במקרים אלו. 4. **היעדר הוכחה לפגיעה חמורה בשיקום:** בית המשפט דוחה את טענת הנאשם כי הרשעתו תפגע באופן חמור בשיקומו. נקבע כי "הנאשם לא הוכיח כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע באפשרויות תעסוקתיות בעתיד ואף לא בעיסוקו הנוכחי". דרישה זו להוכחה קונקרטית היא חידוש או הדגשה חשובה, שכן היא מעבירה את הנטל על הנאשם להוכיח את הפגיעה ולא להסתפק בטענה כללית. 5. **ההחלטה הסופית לגבי ביטול ההרשעה:** לנוכח האמור, בית המשפט קובע כי הרשעת הנאשם תיוותר על כנה, שכן לא התקיימו התנאים המצטברים לביטולה. **מתחם העונש ההולם והעונש המתאים** 1. **קביעת מתחם העונש:** בית המשפט קובע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה היא "בינונית". הוא סוקר פסיקה רלוונטית ומגיע למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין שירות לתועלת הציבור (של"צ) לצד מאסר מותנה ופיצוי, לבין מספר חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי. 2. **שיקולי ענישה לגזירת העונש:** * **לזכות הנאשם:** עברו הפלילי הנקי, הודאתו (אשר חסכה זמן שיפוטי), וכן העובדה כי מערכת היחסים עם נפגעת העבירה הסתיימה, מה שמפחית את הסיכון להישנות. * **לחובת הנאשם:** בית המשפט מתייחס לקושי של הנאשם "לקבל אחריות מלאה על מעשיו במובן של הבנת הפסול שבהם", כפי שבא לידי ביטוי בבקשתו לחזור בו מהודאתו. קושי זה מחייב, לשיטת בית המשפט, "מתן משקל מסוים לשיקולי הרתעה אישית". 3. **התייחסות לחלוף הזמן:** בית המשפט מתייחס לחלוף הזמן מביצוע העבירה (כמעט ארבע שנים) אך קובע כי "חלוף הזמן נובע מהתנהלות הנאשם", ולכן "אינו יכול לשמש שיקול להקלה בעונש". עם זאת, הוא כן שוקל לטובתו את העובדה שלא נפתחו לו תיקים חדשים בתקופה זו. 4. **העונש שנגזר:** לבסוף, בית המשפט גוזר על הנאשם את העונשים הבאים, המצויים "בתחתית מתחם העונש ההולם": * 150 שעות שירות לתועלת הציבור. * 6 חודשי מאסר על תנאי (ל-3 שנים) שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע. * 4 חודשי מאסר על תנאי (ל-3 שנים) שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון. * פיצוי לנפגעת העבירה בסך 1,000 ₪. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** * **הדגש על הרתעת הרבים בעבירות אלימות במשפחה:** פסק הדין מחזק את הדוקטרינה המשפטית לפיה עבירות אלימות במשפחה נתפסות בחומרה רבה, לא רק בשל הפגיעה בקורבן, אלא גם בשל הצורך להגן על הסדר החברתי והמשפחתי מפני תופעה רווחת ומזיקה. הדבר בא לידי ביטוי במסקנה כי לא ניתן לבטל הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ההרתעה. * **נטל הוכחה על הנאשם לגבי פגיעה בשיקום:** הדרישה שפגיעה בשיקום תהיה "חמורה" וקונקרטית, ולא כללית, מעלה את הרף לנאשמים המבקשים ביטול הרשעה. זאת, בניגוד לטענות כלליות בדבר פגיעה תעסוקתית עתידית, על הנאשם להוכיח את הפגיעה הצפויה. * **השפעת התנהלות הנאשם על חלוף הזמן:** בית המשפט מבהיר כי חלוף הזמן אינו פועל לטובת הנאשם אם הוא נובע מהתנהלותו שלו (כגון דחיות דיונים, חזרה מהודאות). זהו עיקרון חשוב לשמירה על יעילות ההליכים המשפטיים. * **איזון בין ענישה להשקעה בשיקום:** למרות הקביעה כי לא מתקיימים התנאים לביטול הרשעה, בית המשפט מפגין גמישות והקלה בעונש, תוך מתן משקל לעברו הנקי של הנאשם, להודאתו, ולסיום הקשר הזוגי. העונש, הכולל של"צ, מאסרים על תנאי ופיצוי, משקף ניסיון לאזן בין הצורך בענישה והרתעה לבין מתן הזדמנות לנאשם להמשיך בחייו. * **התייחסות לקושי בקבלת אחריות:** בית המשפט אינו מתעלם מהקושי של הנאשם לקבל אחריות מלאה. ההתייחסות לכך ככזה שמצדיק "שיקולי הרתעה אישית" מעידה על ההכרה בכך שגם אם הנאשם מביע חרטה, לעיתים נדרש חידוד נוסף של הגבולות באמצעות הטלת תנאים מגבילים. **לסיכום,** פסק הדין מציג ניתוח מעמיק של שיקולי הענישה והרשעה בעבירות אלימות במשפחה. הוא מדגיש את חשיבותם של שיקולי הרתעת הרבים, מעלה את רף ההוכחה הנדרש להוכחת פגיעה בשיקום, וכן מראה כיצד התנהלות הנאשם עצמו משפיעה על הערכת בית המשפט. עם זאת, הוא גם מאפשר גמישות והתאמה של העונש לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, תוך ניסיון לאזן בין הצורך במערכת משפטית אפקטיבית לבין מתן הזדמנות לשיקום.