ע"ע 25208-02-14

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על יסוד תחולת סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק. בית הדין מסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לחברה מכסה את טענות המערערת וכי ההסתדרות פועלת לאכיפה אקטיבית של זכויות עובדי החברה. בית הדין מפנה למספר פסקי דין קודמים המבססים את התקדים לפיו הסכם קיבוצי הנאכף באופן אקטיבי על ידי ארגון עובדים מהווה מניעה סטטוטורית להגשת תביעה ייצוגית. במקרה זה, בית הדין מקבל את קביעת בית הדין האזורי כי פעילות ההסתדרות הייתה משמעותית דיה כדי לאכוף את זכויות העובדים, ועל כן חל סעיף 10(3). משכך, אין צורך לבחון האם התובענה הייצוגית עומדת בדרישות סעיף 8 לחוק. עוד קובע בית המשפט כי היעדר מענה למכתב התראה טרם הבקשה לאישור התובענה הייצוגית אינו מהווה עילה מספקת לביסוס אי תחולתו של סעיף 10(3). באשר לבקשת המערערים לגמול ושכר טרחה עבור באי כוחם, בית המשפט דוחה את הבקשה מאחר שפעילות ההסתדרות קדמה לבקשת האישור. לבסוף, בית המשפט מורה כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, בהתחשב בכך שלא ההסתדרות ולא החברה הגיבו למכתב ההתראה.