ת"א 7511-09-13

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד עיריית ירושלים, כנגד חוקיות הליכי הגבייה שננקטו נגדה בגין אי תשלום קנסות חניה ותביעת פיצויים בגין התנהלות נזיקית לכאורה של העירייה. התובע טען כי העירייה לא עמדה בדרישות פקודת המיסים (גבייה) בהטלת הקנסות ובנקיטת פעולות גבייה, כי הקנסות עצמם היו בלתי חוקיים וכי התנהלות העירייה היוותה עוולות שונות, לרבות הפרת חובה חקוקה, רשלנות, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט מצא כי תביעתה של התובעת נוסחה באופן מורכב מדי, דבר המקשה על מעקב אחר טענותיה. עוד צוין, כי התובע חרג לא פעם ממסגרת הדיון שהותווה. עם זאת, בית המשפט התייחס לגופן של כל אחת מטענות התובע. באשר לחוקיות הקנסות, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח כל עילה מוצדקת לפקפק בתוקפם. בית המשפט הסביר כי הדרך הראויה לערער על הקנסות הייתה דרך הדרכים הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי, דבר שהתובע לא עשה. לפיכך, נדחו הטענות בדבר תוקפם של הקנסות. בהתייחסו לטענה לאי חוקיות הליכי הגבייה, מצא בית המשפט כי העירייה פעלה בהתאם לחוקים ולתקנות הרלוונטיים. בית המשפט דחה את טענות התובעת בנוגע למינוי בעלי תפקידים בעירייה ושליחת דרישות תשלום, וקבע כי הן אינן נתמכות בראיות וביקש להפוך את נטל ההוכחה. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת בדבר תקופת ההתיישנות, וקבע כי העירייה שלחה די הודעות כדי לאפס את תקופת ההתיישנות. עוד קבע בית המשפט כי התנהלות העירייה בסירובה לקבל הצעת תשלום חלקית מהתובע אינה בלתי סבירה, מה גם שהתובע התנה את התשלום בוויתור על כל הקנסות האחרים, שהעירייה הייתה רשאית לסרב להם. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענות התובעת בנוגע לעיקול רכבה וחשבונות הבנק שלה, וקבע כי פעולות העירייה היו סבירות ומידתיות לחוב. באשר להתנהלות הנזיקית הנטענת של העירייה, קבע בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להוכיח אף אחת מהעוולות הנטענות. באופן ספציפי, היא לא מצאה כל הפרה של חובה חקוקה או רשלנות מצד העירייה, וציינה כי פעולות הגבייה שלה היו סבירות. בית המשפט דחה גם את טענות התובע בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות כחסרות בסיס. גם תביעת התובע לעשיית עושר ולא במשפט לא צלחה, למעט סכום של 1,142 ₪ שהעירייה הודתה כי הוא חייב לתובע אך לא הוחזר בשל קשיים בירוקרטיים. בית המשפט הורה להחזיר סכום זה לתובע, בצירוף ריבית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע, בכפוף להשבת 1,142 השקלים, והורה לתובע לשאת בהוצאות העירייה ובאגרותיה, בסך 30,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות הופנתה לשלוח העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.