ת"א 34090-03-15

תקציר

התיק נסוב סביב שני שעבודים הרשומים על חלקה של התובעת בדירה, המובטחים על ידי הנתבעת, שכנה, בגין הלוואות שניתנו לבעלה של התובעת. התובעת טענה כי השעבודים היו מוגבלים להלוואות ספציפיות ויש לבטלם עם פירעונם, וכי הנתבע זייף את אחד מהסכמי ההלוואה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת העניקה לבעלה ייפוי כוח רחב בעניינים כספיים, לרבות רישום השעבודים, וכי ידעה על ההלוואות והשעבודים והסכימה להם. עוד נקבע כי עיסוקה של הנתבעת היה להלוות כספים לצד רישום משכון, וכי השעבודים לא הוגבלו להלוואות ספציפיות אלא שימשו כבטוחה לכל ההלוואות שקיבל בעלה של התובעת. בנוסף, בית המשפט לא קיבל את טענת הזיוף של התובעת בשל אי הבאת ראיות מספיקות. משכך, קבע בית המשפט כי המשכונות נותרו תקפים וניתנים לאכיפה, ודחה את טענות התובעת. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע בסך של 15,000 ₪.