ת"א 7200-07-15

תקציר

התובע, ערפה, תבע את הנתבעים, ובהם אבו פינגר, לסעד הצהרתי וכספי, בטענה כי רכשו מאבו פינגר מחצית מהזכויות בחלקת אדמה. עראפה ביסס את טענתו על הסכם השקעה וייפוי כוח. בית המשפט קבע כי הסכם ההשקעה אינו הסכם מכר, אלא הסכם שותפות והשקעה בפרויקט שיוקם על המגרש. ההסכם לא מומש וערפא לא נקט במשך שנים רבות צעדים כלשהם לאכיפתו או להבהרת זכויותיו, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי עראפה נטש אותו. גם ייפוי הכוח נמצא חסר תוקף, שכן הוא נועד לשמש כעירבון וטענתו של ערפה כי מדובר במכירה לא נתמכה בראיות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי עראפה לא הרים את נטל ההוכחה ביחס לטענתו לבעלות על מחצית הזכויות בחלקה. לגבי העסקה המתחרה קבע בית המשפט כי הסכם מכר בין אבו פינגר לבין נתבע אחר, אבו נג'מה, קדם לייפוי הכוח שניתן לערפא. גם הסכם זה עורר שאלות, אך בית המשפט מצא כי הוא אמין יותר מייפוי הכוח, מה גם שלאחריו נערך הליך תכנוני ותשלומי מיסים. בית המשפט ציין את הקשיים בהתנהלות כל הצדדים, אך הגיע למסקנה כי חוסר המעש של עראפה וחוסר יכולתו להוכיח את טענתו גוברים על כל בעיה בהתנהגותם של הצדדים האחרים. אשר לתביעה הכספית, מצא בית המשפט כי השאלות העיקריות נגעו לסעד הצהרתי וצו מניעה. מאחר שערפא לא תבע את מלוא סכום השקעתו הנטענת, וטענותיו דרשו בירור מעמיק, התביעה הכספית שמורה להליך אחר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וכל צווי המניעה בוטלו. פסק הדין דחה את תביעתו של עראפה במלואה.