ת"א 16430-03-15

תקציר

התובע, שייצג את עצמו, תבע את הנתבעים על חלקת אדמה הרשומה על שם אביו המנוח. הוא טען כי הקרקע נמכרה לאביו על ידי דודו חאלד בשנת 1960. הנאשמים, בניו של חאלד, הכחישו את המכירה. השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו ברף הנדרש של הסתברויות אזרחיות. המסמכים שהציגה התובעת, לרבות חוזה כביכול משנת 1960, לא היו חד משמעיים ולא משכנעים. עוד קבע השופט כי התובע לא הוכיח חזקה במקרקעין המדוברים, ובוודאי שלא בכל השטח שתבע. יתר על כן, גם אם המקרקעין היו שייכים בעבר לאביו של התובע, התובע לא הצליח להוכיח כי הוא היורש היחיד הזכאי למקרקעין, שכן למנוח היו אחים נוספים. השופטת הגיעה למסקנה כי יש לדחות את התביעה, ונוכח התנהלות התובע לאורך כל הדיונים וחוסר הצדקה, לא ניתן צו להוצאות.