עע"מ 1418/21

תקציר

במקרה דנן, בקשתה של זיקורל לצו מניעה נדחתה בשל מפרט הבקשה הלא תקין ואופי הסעד המבוקש. זיקורל ביקש תחילה "צו מניעה זמני וצו ביניים", שהוחל באופן שגוי בשלב הערעור; הבקשה הנכונה הייתה צריכה להיות ל"עיכוב ביצוע וסעד זמני". הבקשה הייתה למתן צו מניעה לשינוי מצב קיים בו זיקורל אינה רשאית עוד לפעול בשוק הפיננסי, שכן התקופה לפירוק עסקיה חלפה מבלי שניתן צו מניעה. בית המשפט הדגיש כי מתן צו מניעה זמני המשנה את המצב הקיים מתחייב רק בנסיבות חריגות בהן עלול להיגרם נזק חמור ובלתי הפיך, מה שלא היה המקרה כאן, שכן ענייניו של זיקורל היו כלכליים בעיקרם וניתן היה לפצות אותם כספית. הטיעון בדבר הפגיעה הכלכלית בעובדים עקב פיטורים נעדר ראיות או פירוט מספיקים, ודמי האבטלה הממשלתיים מיתנו חשש זה. בנוסף, זיקורל התנגד לכך שבית המשפט יבחן חומר חסוי, אך הדבר לא השפיע על ההחלטה. תגובת הרשות, שהוגשה לפני התנגדותו של זיקורל, הכילה חומר חסוי זה, ובית המשפט קבע כי הסכמתו של זיקורל נרמזת לראשונה במהלך ההליכים בבית המשפט המחוזי. הסירוב להתיר עיון מהותי ערער את ערעורו של זיקורל על חזקת התקינות המינהלית. לפיכך, הבקשה נדחתה תוך קביעתו של בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הרשות. זיקורל חויב לשלם לרשות הוצאות בסך 6,000 שקל, וההחלטה התקבלה סופית ב-22 במרץ 2021.