ת"פ 52026-06-15

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם הקלטות הדיונים בבית המשפט יכולות להיחשב כפרוטוקול הדיון ובכך להיות זמינות למבקשים, או שמא הן משמשות חומר גלם בלבד להכנת התמליל הרשמי. השופט מסיק כי שיטת התמלול הקיימת, הנעשית באופן אלקטרוני ובמקביל לדיון, היא הפרקטיקה המקובלת, וכי הקלטות משמשות רק כדי לסייע ביצירת התמליל הרשמי. בעוד בית המשפט מכיר בכך שייתכנו מקרים בהם התקשורת תוכל לקבל את ההקלטות הגולמיות, הוא מדגיש את הצורך בהסכמת כל המשתתפים, ובמיוחד עדים, בשל פגיעה אפשרית בפרטיותם ובכבודם. מאחר שהמבקשים לא קיבלו את הסכמתם מראש של העדים שאת קולם הם מבקשים לשדר, קובעת השופטת כי לא ניתן לאשר את בקשתם להקלטות. השופט מתייחס גם לסוגיית הסיקור האלקטרוני של הליכי בית המשפט, ומציין את נטייתה של המדיניות הנוכחית לאיסור, במיוחד במשפטים הכוללים עדויות עדים, כדי להבטיח את תקינותו והוגנות ההליך המשפטי. ההחלטה מחזקת את הגישה הקיימת ומדגישה את הצורך בהסכמת עדים לשידור הודעותיהם המוקלטות, תוך הכרה בזכות לפרטיות ולכבוד של המשתתפים בהליכים משפטיים.