בש"פ 8114/21

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בטקסט המסופק, מנתח את העקרונות המשפטיים וכל חידוש פוטנציאלי שהוצג. **עיקרון משפטי:** העיקרון המשפטי המרכזי הנדון הוא **"השלב הראוי" לבחינת הטיפול בנאשם בהליכים משפטיים, בפרט ביחס למעצרו או לשחרורו.** הכלל, כאמור, הוא כי יש לשקול הליכי טיפול בנאשם ב"שלב הנגזר" של ההליך, שעניינו "עונשו של הנאשם". מכאן משתמע כי ההתמקדות העיקרית בשלבים מוקדמים יותר (כמו מעצר וקדם משפט) היא בענייני מעצר וסיכון הנאשם לציבור, ולא ביישום התערבויות טיפוליות. **חידוש משפטי/חריג:** הטקסט מכיר ב**חריג לכלל כללי זה**. למרות שאינו מוגדר במפורש כ"חידוש" בטקסט, קיומו של חריג מייצג פיתוח או חידוד של העיקרון הכללי. חריג זה מאפשר לשקול את הליכי הטיפול בשלב מוקדם יותר משלב ה"ענישה". ההתייחסות ל-*Suissa* ו-*State v. עזרא* מציע פסיקה מבוססת או כללים המסדירים חריגים אלה. **יישום והנמקה:** החלטת בית המשפט במקרה זה תלויה בשאלה האם הנסיבות הספציפיות עמדו ב"תנאים המצדיקים" לחריג זה. * **אי עמידה בקריטריונים לחריג:** בית המשפט מצא כי המערער לא עמד בתנאים המצדיקים לחריג. המעשים הנטענים בכתב האישום, שבוצעו בנסיבות המתוארות, בוצעו "בעודו מצוי במגבלת חלופת תנאי מעצר". מכאן עולה כי גם כאשר לא היה במעצר מלא, מעשיו של המערער נחשבו כמצויים במסגרת מגבילה, ולא תומכים בהתערבות טיפולית *באותו שלב של ההליך*. * **הערכת שירות המבחן:** התרשמותו של שירות המבחן בדבר "מסוכנותו הגבוהה" של המערער חיזקה עוד יותר את החלטת בית המשפט. * **קושי בפיקוח אנושי:** בית המשפט ציין "קושי באישור פיקוח אנושי" במקרים קודמים של המערער. באופן מכריע, פיקוח זה "לא מנע ממנו לכאורה לחזור על עבירות מין נגד קטין". ממצא עובדתי זה מכביד מאוד על שחרורו של המערער לטיפול, שכן הוא מצביע על כישלון של מנגנוני פיקוח קודמים במניעת עבירות נוספות לכאורה. * **אישר את החלטת בית המשפט קמא:** בהתבסס על גורמים אלה, בית המשפט לא מצא "מקום לשנות את החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של המערער מאחורי סורג ובריח". **שיקולים עתידיים פוטנציאליים (לא החלטה על טיפול):** פסקה 14 מציגה נקודה מורכבת. ההחלטה לדחות את הערעור ולאשר את המעצר **אינה מונעת בהכרח מהמערער לקבל טיפול טיפולי בעתיד.** מובהר כי: * ההחלטה הנוכחית לא נועדה למנוע את שליחת המערער למסגרת טיפולית *בגדר העונש*. הכוונה היא לשלב גזר הדין במשפט. * אם בית המשפט הדן בתיק סבור שיש מקום להתערבות טיפולית בשלב גזר הדין, הוא יכול לעשות זאת. בית המשפט הנוכחי קובע במפורש שהוא "לא מביע כל עמדה ביחס לכך". * מומלץ למערער לבקש מבית המשפט המחוזי "לבחון מחדש" את ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, במשתמע כי ניתן להגיש בקשות נוספות או טענות לגבי מעצרו וטיפול אפשרי. **מסקנה:** הערעור נדחה משום שבית המשפט מצא כי המערערת אינה עומדת בקריטריונים של חריג לכלל הכללי בדבר עיתוי השיקולים הטיפוליים. מעשיו הנטענים של המערער, הערכת המסוכנות של שירות המבחן וחוסר היעילות המוכח של הפיקוח המוקדם הביאו את בית המשפט לאשר את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער. עם זאת, ההחלטה משאירה פתוחה את האפשרות להתערבויות טיפוליות בשלב גזר הדין של ההליך.