ע"פ 6475/08

תקציר

המערער הורשע בביצוע מעשים מגונים בבתו הקטינה במשך תקופה ממושכת וערער על גזר הדין ועל גזר הדין. עיקר הטענות בערעור נגעו לשאלות עובדתיות, ובפרט לעניין מהימנות עדותה של המתלוננת ותיזת הנקמה של המערער, אותה דחה בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה עם בחינתו היסודית של בית המשפט המחוזי ודחתה טענות אלה, ובחרה שלא להתערב בקביעות העובדתיות והמהימנות של בית המשפט הפרוצדורלי, במיוחד במקרים של עבירות מין בהן בית המשפט נדרש לא פעם לבחור בין גרסאות סותרות לאירועים. המערער לא הציג ראיות מספיקות לתמיכה בתזת הנקמה שלו, ובית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת קוהרנטית, עקבית ואותנטית. באשר לעונש, בית המשפט לא מצא סיבה להפחית את תקופת המאסר של שמונה שנים, מאסר על תנאי ופיצויים, שכן ראוי בהתחשב בחומרת מעשיו של המערער והשפעתם הנפשית ארוכת הטווח על המתלוננת. המערער לא גילה כל חרטה, לא גילה אמפתיה כלפי הקורבן ולא לקח אחריות על מעשיו. גם נסיבותיו האישיות והכלכליות של המערער לא נחשבו לגורמים מקלים במקרה זה. השופטת מ' נאור נתנה את פסק הדין, והשופטים י' דנציגר ונ' הנדל הסכימו.