ע"א 813/87

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט העליון, ביקש המערער פסק דין הצהרתי הקובע כי לא נבדק ולא טופל על ידי משיבים ספציפיים, וכל מסמך המתיימר לאשר את הטיפול בו או אשפוזו בטל. בתחילה דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו, ואישר כי הוא אכן אושפז בבית חולים לחולי נפש ונבדק מדי יום על ידי רופאים שתיעדו את ממצאיהם. לאחר מכן ערער המערער, בטענה כי בכוונתו לערער על חוקיות אשפוזו. בית המשפט העליון דחה ערעור זה, וציין כי טענת האשפוז שלא כדין לא הוצגה בהליך הראשוני בבית המשפט המחוזי. בהמשך למאבקו המשפטי הגיש המערער עתירה נוספת נגד משיבים נוספים, בטענה למעצר בלתי חוקי בבית החולים. טענה זו נדחתה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי בעילה של res judicata ושימוש לרעה בהליך. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי הנימוקים לשתי העתירות היו נפרדים ובתביעה החדשה היו מעורבים צדדים שלא נכללו בתיק הראשון. היא הדגישה את חשיבות הצגת כל הטענות בבת אחת, אך הכירה בכך שלא ניתנה למערער הזדמנות לטעון את טענותיו החדשות. משכך, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון נוסף בטענת המערער כי אשפוזו לא אושר כראוי. בית המשפט ציין, כי על אף שגישתו המשפטית של המערערת אינה ראויה לשבח, העניין ראוי לבחינה שיפוטית נוספת. ההחלטה פתחה את הדרך להמשך הליכים לגופה של תביעת המערער מבלי להטיל עליו הוצאות.