רע"א 1785/15

תקציר

בפסק הדין נדחתה בקשת רשות הערעור מאחר שלא עמדה בקריטריונים שנקבעו לערעור "גלגול שלישי". למרות מאמציה של אליסון להציג את המקרה כבעל חשיבות כללית, חסרה בו שאלה עקרונית עקרונית שתצדיק ערעור נוסף. הסוגיה נסובה בעיקר סביב התנאים הנדרשים להוצאת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, שהפסיקה כבר עסקה בהם בהרחבה. אחריותו של בית המשפט בעניינים אלה היא להעריך את קיומה של עילת תביעה ולקבוע אם מתעוררת "שאלה רצינית" הראויה לבדיקה, תוך הקפדה על כך שהפעולות אינן קלות דעת או קנטרניות גרידא. גם אם מתקיימים תנאי תקנה 500, נותר שיקול הדעת לבית המשפט להחליט אם הוא אכן הפורום המתאים לתביעה. השיקול המרכזי הוא התאמתו של בית המשפט הישראלי כפורום, הנבחנת באמצעות מבחנים כגון "זיקה מרבית", ציפיות סבירות מערכאת ההתדיינות ועניין ציבורי. בית המשפט המחוזי יישם מבחנים אלה והגיע למסקנה כי ישראל היא הפורום המתאים לדון בתביעה נגד אליסון, תוך ציון זיקה ספציפית לישראל ויישור קו עם שיקולי מדיניות. המחלוקות של אליסון הטילו למעשה ספק ביישומם של מבחנים אלה על ידי בית המשפט המחוזי. פסקי דין נוספים שצוטטו על ידי אליסון לא סתרו את הפסיקה הנוכחית בשל נסיבות שונות. משכך, הבקשה נדחתה, ואליסון חויבה לשלם למשיבים 1 ו-2 10,000 ₪ כל אחד כהוצאות.