ת"ק 42959-04-22

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב סכסוך הנוגע לזוג לסביות שהופלו לרעה על ידי בעל דירה, שסירב להשכיר להן דירה בשל נטייתן המינית. התובעים טענו כי מעשיה של הנתבעת פגעו בזכותם לשוויון ולכבוד, בעוד הנתבעת עמדה על זכותה לעשות ככל העולה על רוחה ברכושה. בית המשפט הכיר בהתנגשות בין זכויות מתחרות אלה – זכותה של התובעת לשוויון ולכבוד לעומת זכותה של הנתבעת לאוטונומיה פרטית על קניינה. פסק הדין דן בהרחבה בתחולתם של חוקים שונים, לרבות חוק היסוד, חוק איסור הפליה וחוק החוזים. יודגש, כי אמנם הזכות לשוויון אינה נזכרת במפורש בחוק היסוד, אך היא קשורה במשתמע לזכות לכבוד, המנויה בו. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי היעדר חובה דומה המוטלת על פרטים זה כלפי זה ביחסים פרטיים מקשה על התמודדות עם טענות אפליה במשפט הפרטי. השופטת בוחנת את הסוגיה באמצעות "מבחן אב", המשקלל את זכותם של התובעים לשוויון ולכבוד אל מול זכותו של הנתבע לאוטונומיה פרטית. כמו כן מוצגים מבחני עזר לקביעת יחסי הכוחות בהקשר זה, לרבות שלב המשא ומתן, אופי ההתקשרות ומשקל ההיבטים הכלכליים. לאחר החלת מבחנים אלה על המקרה הנדון, מגיעה השופטת למסקנה כי במקרה זה יש לדחות את התביעה, שכן קיימים שיקולים משמעותיים התומכים בעמדת הנתבע. למרות דחייה זו, בית המשפט מביע זלזול במעשיו המפלים של הנאשם, תוך הדגשת הזיהום המוסרי שהתנהגות כזו יוצרת. עם זאת, התובע אינו זכאי לסעד משפטי, ושני הצדדים יישאו בהוצאותיהם. עוד מציינת השופטת כי טענות הנתבע בגין לשון הרע בגין התביעה אינן נתמכות, שכן ההתדיינות מוגנת בחוק. בסופו של דבר, התביעה נדחית מבלי שנפסקו הוצאות, והתובעים נדחים מרשות ערעור. פסק דין זה, שניתן ביום 4.8.2022, מהווה תזכורת למורכבות הכרוכה באפליה ביחסים במשפט הפרטי.