ת"א 22526-04-17

תקציר

בית המשפט מוצא כי הנתבע גרם נזק לדירת התובע והוא אחראי לחדירת מי גשמים לדירת התובע. עם זאת, השופט סבור כי הנזקים הנתבעים על ידי התובע מופרזים. בשל מכירת דירתו, זכאי התובע לתבוע רק הוצאות בגין נזקים ואי נוחות שנגרמו לו, שכן חלק מהנזקים הנתבעים לא היו ניתנים להוכחה. הגבול העליון שהתובע יכול לקבל הוא 102,421 ₪, שהוא הסכום שבגינו שילם אגרה, והתביעה בגין חלק מהנזקים נדחית עקב מכירת הדירה ללא כל אינדיקציה לליקויים. התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין התיקונים וההחלפות הנטענים שכן לא הביא ראיות מספיקות לטענות אלה. בגין אי הנוחות שנגרמה, פסק בית המשפט לתובע 30,000 ₪. באשר לתביעת לשון הרע, בית המשפט מצדד בתובע וקובע כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות טענותיו ופעל בזדון. מאחר שהתובע לא הוכיח כל נזק כספי כתוצאה מלשון הרע, בית המשפט פוסק לו פיצויים סטטוטוריים בסך 30,000 ₪. בסך הכל נדרש הנתבע לשלם לתובע 60,000 ₪, בצירוף 9,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כמו כן, השופטת דוחה את בקשת הנתבע לחייב צד שלישי, מוצאת כי אין זה ראוי בשלב זה ומורה לנתבע להגיש במקום זאת תביעת שיפוי נפרדת. המזכירות מונחית לסגור את התיק ולהחזיר את האגרה עבור הודעת הצד השלישי, ופסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים.