ת"א 26586-06-12

תקציר

פסק הדין דן בתביעה אזרחית המבקשת תשלום מהארגון ליישום האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל – מערב גרמניה) ונציגיו, פרי וד"ר אלכסנדר פרי, בעקבות הרשעה פלילית הקשורה לפעילות הונאה בארגון. התביעה הוגשה על ידי שני תובעים, אנג'לה ואליוט לוין, ולאה ומשה וייס, בשם עצמם ובשמם של בעליהם המנוחים. התובעים דרשו פיצוי בגין נזקים שנבעו ממצג שווא כוזב והפרת חובת אמונים, וביקשו החזר של דמי ביטוח, ריבית ופיצויים עונשיים. בית המשפט מצא כי התביעה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות וכי התובעים היו מודעים לעובדות העומדות בבסיס תביעתם כבר בשנת 2001, עת הוגש כתב אישום נגד העמותה ופרי. לפיכך, התביעה נדחתה בעילות אלה. בנוסף, קבעה השופטת כי גם אם התביעה הייתה מגיעה במועד, התובעים אינם זכאים להחזר מלא של דמי הביטוח. על פי פסק הדין בתיק הפלילי, רק חלק הפרמיות החורג משער השוק יכול להיחשב כגנוב, ולכן נדרשו התובעים להביא ראיות לסכום המופרז שגבו הנתבעים. עם זאת, התובעים לא עשו כן. כמו כן, קבע בית המשפט כי הנתבעים זכאים לפיצוי בגין השירותים שסיפקו וכי התובעים היו מודעים לתנאי ההלוואה, לרבות דמי הביטוח. השופטת ציינה כי התובעים, שלא היו אנשים בלתי מתוחכמים, בחרו להתקשר בהסכם מבלי להשקיע מכספם, למרות שהבינו את העלויות המשמעותיות הכרוכות בכך. באשר לטענות התובעים בדבר הטעיה והפרת חובת אמונים, קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי הנתבעים הטעו אותם והפרו את חובתם כשלוחים. עם זאת, השופט קבע כי יש להעריך את הפיצוי על בסיס תשלום היתר ששילמו התובעים, שלא הוכח. בית המשפט גם דן ודחה את תביעות התובעים לפיצויים עונשיים וחבות אישית של ד"ר אלכסנדר פרי. לסיכום, השופטת דחתה את התביעה ולא פסקה הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בנסיבות.