בש"מ 6133/15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על שתי החלטות של הרשם ג. לובינסקי. ההחלטה הראשונה, מיום 12.7.2015, דחתה את בקשת המערערת לקיים דיון שיסביר מדוע אין ביכולתה לשלם את האגרות הנדרשות ולהפקיד ערבות לצורך ערעור. ההחלטה השנייה, מיום 20.7.2015, דחתה את ערעור המערערת בגין אי תשלום אגרות ואי הפקדת בטוחה במועד. ההליך הנדון הוא ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה של רשות מקומית. המערערת הגישה בקשה לפטור מתשלום אגרות והפקדת בטוחה בשל קשיים כלכליים וכן טענה כי החוק אוסר על רשות מקומית לגבות תשלום שנוי במחלוקת משפטית לפני מתן פסק דין. הרשם לובינסקי קבע בהחלטתו מיום 18.3.2015 את סכום הפיקדון על סך של 9,000 ₪, והמערערת לא עמדה בדרישה זו, כמו גם במועדים שהוטלו לאחר מכן על ידי הרשם. בערעור לבית המשפט העליון נטען כי דחיית הליך בגין אי תשלום או אי הפקדה פוגעת במשפט החוקתי הישראלי, ובפרט בזכות הגישה לערכאות, וביקשה לצרף את שר המשפטים או מנהל בתי המשפט כמשיבים. המערערת חזרה גם על טענות קודמות בדבר היעדר שימוע בעניין מעמד הצדדים. השופט דחה את הערעור וציין כי התקנות הרלוונטיות המאפשרות את דחיית ההליכים בגין אי תשלום או אי הפקדה הותקנו לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולפיכך הן מוגנות בסעיף 10 לאותו חוק. עוד ציינה השופטת, כי גם אם המערערת הייתה טוענת לפרשנות שונה לתקנות אלה, הרי שהן יושמו כראוי במקרה זה. זכות הגישה לערכאות במקרה זה מאוזנת על ידי שיקולים אחרים, כגון סופיות הדיונים ומניעת הליכי סרק והכללים הקיימים בדבר שכר טרחה ופיקדון, נותנים מענה הולם לאיזון זה. לפיכך, הערעור לא צלח, והחלטת הרשם נותרה בעינה.