ע"ע 57033-11-13

תקציר

לאחר עיון בטענות ובחומר הראיות, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, למעט עניין חיוב המערערת בתשלום דמי שימוש לחברה בגין רכב. הסוגיה המרכזית הייתה האם המערער זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת לאחר התפטרותו, על רקע טענות כי הפר את חובת האמונים. בית הדין בחן האם סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים והסכם העבודה מצדיקים זכאות כזו. נקבע כי המערערת התפטרה לא בשל אי שיתוף פעולה עם דיווח כוזב על החברה אלא בשל סכסוכים על החלטות ניהוליות, ובפרט בנוגע לפיטוריו של סמנכ"ל חיון. חרף טענת המערער למחלוקת בנוגע לדיווח על מחסור במלאי לרשות ניירות ערך, אישר בית המשפט את ממצאי בית הדין האזורי לפיהם התפטרותו התבססה על "גאווה פגועה", הנתמכת בראיות לרבות פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ועדויות. באשר לפיצויי פיטורים על פי הסכם העבודה, נקבע כי המערער אינו זכאי מאחר שסיום יחסי העבודה נבע מהפרת חובת האמונים שלו, דבר שבא לידי ביטוי בטיפול לקוי בשיק לתגמולי ביטוח ובסוגיות הקשורות לעמלות ניקו. לחברה הייתה גם עילה לדרוש השבת תשלומי תקופת ההודעה המוקדמת. למרות שהמערער טען נגד שלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים, בית הדין דבק בעמדה זו, תוך שהוא מדגיש את חומרת הפרות האמונים, את תפקידו הבכיר בחברה ואת תקופת העסקתו הקצרה יחסית. אשר לרכב ששימש בעבר את המערערת, בעוד שבית המשפט אישר את הערכת השווי שנערכה על ידי בית המשפט המחוזי, הוא קיבל חלקית את טענת המערערת בדבר כפל חיוב בגין דמי שימוש ושווי רכב, תוך ביטול דמי השימוש עד לתחילת ההתדיינות המשפטית. משכך, הערעור נדחה באופן מהותי, ובית המשפט הורה למערערת לפצות את החברה בהוצאות המשפט, אם כי בסכום מופחת בשל נקודה מינורית אחת בערעור שהתקבל.