עע"מ 7002/19

תקציר

בפסק דינו המוכר של השופט א' פוגלמן התייחס בית המשפט לשתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לתחולתו של חוק חובת המכרזים ולהחלטת הוועדה הבין-משרדית לקדם תוצרת מקומית בהליך התחרותי לרישיונות תחבורה ציבורית. מסקנת פסק הדין היא כי חוק חובת המכרזים, המחייב רשויות ציבוריות לבצע עסקאות באמצעות מכרזים ציבוריים, אינו חל על הקצאת רישיונות להפעלת קווי אוטובוס, שכן עסקאות אלה נחשבו לפעולות שלטוניות מובהקות ולא להתקשרויות מסחריות. בהסתמך על מקרים קודמים, הודגש כי פעולות שלטוניות, לרבות הקצאת רישיונות, משמשות כצעדים רגולטוריים ולא התקשרות בעסקאות מסחריות, ובכך מייתרות את הצורך בהקפדה על חוק המכרזים. בית המשפט הוסיף והתייחס לרעיון כי סובסידיות הניתנות למפעילים אינן סוג של עסקה מסחרית אלא כלי לתמיכה במדיניות ציבורית. היא נתנה תוקף להחלטת הוועדה הבין-משרדית לכלול ניקוד מועדף למציעים המתחייבים לאסיפה המקומית, ואישרה כי היא תואמת את המדיניות הכלכלית הממשלתית לתמיכה בתעשיות המקומיות. יתר על כן, נקבע כי פעולה זו נתונה לשיקול דעתה הרחב של הממשלה מכוח סמכותה השיורית, ובלבד שהיא מכבדת את עקרונות המשפט המינהלי. בית המשפט הכיר במידת ההסתפקות בנימוקיה ובנהליה של הוועדה, לרבות בחינת התחייבויות בינלאומיות ומסגרת הזמן המוגבלת של ההחלטה, דבר המצביע על בחינה מדוקדקת. כתוצאה מכך, פסק הדין דחה את כל ההתנגדויות להחלטת הוועדה, ובסופו של דבר חיזק את יכולתה של הוועדה לעודד ייצור מקומי באמצעות טיפולים מועדפים במסגרת מכרזים פומביים, תוך חיוב הארגז וצ'יינה מוטורס לשאת בהוצאות.