מ. מקרקעין 569/21

תקציר

מדובר בפסק דין הנוגע למחלוקת על שימוש בחצר בית משותף בין שתי דירות שכנות. התובעים, שהם בעלי דירה עליונה, תבעו את הנתבעים, בעלי דירת הקרקע, בבקשה להפסיק את השימוש הבלעדי של הנתבעים בחצר הבית המשותף. הנאשמים משתמשים בחצר מזה כשלושים שנה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שקיבלו את הסכמתם המפורשת של כל בעלי הדירות בבית המשותף לשימוש בלעדי בחצר. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי תקופת השימוש הארוכה של הנתבעים יוצרת להם זכות להמשיך ולעשות כן מכוח תקופת ההתיישנות. יתר על כן, השופט, שביקר במקום, לא מצא השקעות או שיפורים משמעותיים שביצעו הנתבעים בחצר המצדיקים את המשך השימוש הבלעדי בהם. אשר על כן, התביעה מתקבלת, והנתבעים מצווים להפסיק את השימוש הבלעדי בחצר. הן הנתבעים והן התובעים, או מי מטעמם, רשאים לעשות שימוש סביר בחצר. כמו כן נצטוו הנתבעים לשכפל מפתח לשער הכניסה לחצר ולמסרו לתובעים. בנוסף, בעוד שמותר לתובעים להקים סוכה בחצר, אין להציבה מול חלון הראווה של דירת הנתבעים. בית המשפט פוסק גם את הוצאות ההליך, ומורה לנתבעים לשלם לתובעים הוצאות בסך 9,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין, בתוך שלושים יום.