ת"א 619/04

תקציר

התובעים, בעלי ארבע חלקות קרקע הסמוכות לכביש 85 המחבר בין עכו לכרמיאל, תבעו ממדינת ישראל פיצויים בגין הפקעת אדמותיהם לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, בעקבות הרחבת הכביש שחסם את גישתם לחלקות. כמו כן ביקשו מבית המשפט להורות לנאשם לסלול כביש גישה לחלקות. התובעים טענו כי יש לחשב את שווי הקרקע המופקעת על פי מועד ההודעה על זכותם לפיצויים, ואילו הנתבע טען כי מועד הכרזת ההפקעה צריך להיות הגורם הקובע. בית המשפט קבע כי המועד הקובע להערכת שווי הקרקע הוא מועד ההכרזה, קרי 28.11.63. בית המשפט קבע גם את שטח הקרקע של התובעים שנתפס, וקיבל את המדידות שהציג המודד של הנתבעת. בהערכת שווי המקרקעין העדיף בית המשפט את חוות דעתו של שמאי הנתבעת, שנקט בשיטה ההשוואתית, על פני זו של שמאי התובעים, שהערכתו התבססה על עסקה אחת ומידע בעל פה. השופט קבע כי התובעים זכאים לפיצוי רק בגין שטח קרקע העולה על 25% מכלל שטח החלקות, שכן הפקודה אפשרה הפקעה של עד 25% מהחלקה ללא פיצוי. מאחר שהשטחים המופקעים של חלקות 51 ו-53 היו נמוכים מ-25% כל אחת, לא היו התובעים זכאים לכל פיצוי בגין חלקות אלה. לגבי חלקות 2 ו-5 קבע בית המשפט כי יש לפצות את התובעים בהתאם לקביעת השמאי, בניכוי 25% שניתן להפקיע ללא פיצוי. השופט חישב את סך הפיצויים המגיעים לתובעים כ-939 ל"י. בית המשפט קבע גם את שיעורי הריבית וההצמדה שיש להחיל על סכום זה, תוך הבחנה בין התקופה שלפני ואחרי קביעת הזכאות לפיצוי. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת התובעים לסעד אופרטיבי לסלילת כביש גישה לחלקות, קבע כי אין זה סביר להורות על פעולה כזו ללא תכנית מסודרת וציין כי הנתבעת התחייבה לתכנן דרך גישה. השופט הורה לנתבעת לעדכן את התובעים בהליך התכנון ולזרז את השלמתו. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות לאף אחד מהצדדים, והתובעים הורשו להגיש תביעה נפרדת לפיצוי נוסף.