דב"ע מד/18 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס ליחסי עובד-מעביד בין מקורות לעובדיה ולתנאי פרישתם. היחסים נקבעו על ידי שני הסכמים קיבוציים - הסכם ההבראה וההסכם להשלמת פיצויי פיטורים - שהתוו את תנאי הפרישה המוקדמת, לרבות הסדרי פנסיה ופיצויי פיטורים. על פי ההסכמים, העובדים יפרשו לפנסיה מוקדמת ויקבלו תשלומים חודשיים של 70% משכרם הקובע עד הגיעם לגיל 65. העובדים טענו כי פוטרו מעבודתם ולכן מגיעים להם פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בהתאם לחוק. עם זאת, בית הדין פסק לטובת מקורות, וקבע כי יחסי עובד-מעביד הסתיימו בהסכמה הדדית ואינם פיטורים. ההסכמים נחשבו לחלק מהחוזים האישיים בין מקורות לבין כל עובד והושגו בתום לב. מאחר ולא היו פיטורים, העובדים לא היו זכאים לפיצויי פיטורים על פי החוק. ההסכמים נמצאו ממצים גם ביחס לפיצויי פיטורים, ולא היו חייבים בתשלומים נוספים. כמו כן, הזכות להודעה מוקדמת היא חוזית ולא סטטוטורית, וההסכמים הקיבוציים לא קבעו אותה. בית הדין הכיר בכך שהעובדים קיבלו שכר מלא של שלושה חודשים וכי תכלית ההודעה המוקדמת – לאפשר לעובדים למצוא עבודה חלופית – התקיימה. כתוצאה מכך, נדחתה בקשתם של העובדים לתוספת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. עם זאת, בהתחשב בכך שהעובדים הם פנסיונרים, בית המשפט המליץ ל"מקורות" לוותר על זכותה להוצאות משפט, שנקבעו על סך של 15 אלף שקל בתוספת מע"מ.