ת"א 11781/04

תקציר

השאלה המרכזית היא האם הנתבעים הטעו את התובעים טרם השקעתם בחברה, והאם הדירקטורים אחראים ישירות לבעלי המניות ובאילו תנאים. השופטת מצאה את עדויות הנתבעים משכנעות, מצביעות על כך שלא מדובר בהפרת אמונים או בחוסר תום לב, וכי התובעים, המנוסים בשוק ההון, היו צריכים להבין שמטרת הכספים שגויסו הייתה לתקופה שקדמה להשקעתם. מצג השווא העיקרי נסוב סביב התקציב, שלטענת התובעים הוצג באופן מטעה. השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי התקציב נועד לכיסוי חובות העבר, וכי לתובעים הייתה גישה לכל המידע. הם גם ידעו שסבב הגיוס השני הוא לתקופה קצרה יותר ממה שחשבו. טענת התובעים כי הופעל עליהם לחץ למהר ולהשקיע מופרכת על ידי העובדות, ולא סביר שמשקיעים מנוסים כמו התובעים ישקיעו ללא בדיקה מספקת. באשר לטענה כי הנתבעים הסתירו את השקעתם הקודמת בחברה, קבע השופט כי התובעים היו מודעים לכך, וכי הדבר אף סייע להם לקבל את ההחלטה להשקיע. גם טענותיהם האחרות של התובעים, לרבות אלה נגד מיטב השקעות והלמן אלדובי בגין חילוץ לכאורה של ההשקעה כעמלה, והבדיקות שנעשו על ידי המועדון, הופרכו על ידי הראיות. השופט הגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח כל מצג שווא מצד הנתבעים. בסוגיית אחריותו של דירקטור לבעלי המניות התייחס השופט לכלל שנקבע כי חובותיו של דירקטור הן כלפי החברה בלבד, וכי ניתן להגיש תביעה בטענה לרשלנות דירקטור מצד החברה עצמה. השופט התייחס לפסק דין קוט, עליו הסתמכו התובעים, וציין כי מדובר במקרה מיוחד בשל מערכת היחסים הקיימת בין בעל המניות לדירקטור. השופט התייחס גם לפסקי דין אחרים התומכים בכלל. השופטת הדגישה כי יש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובמקרה הנוכחי לא התקיימו יחסים מיוחדים בין הדירקטורים לבעלי המניות. לכן, חובות הדירקטורים היו רק כלפי החברה.