בש"פ 9051/08

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לערעור על החלטה לעכב את מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו. הנאשם הואשם בפריצה לביתה של קשישה בכוונה לבצע עבירה. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על מציאת טביעת אצבעו של הנאשם בחלון חדר השינה של הקורבן, הפרכת האליבי שלו ועברו הפלילי הקודם. הערעור לבית המשפט העליון התמקד בשלוש טענות עיקריות שהציג הנאשם: טעות פרוצדורלית בהעתקת טביעת האצבע, יעילות האליבי שלו והיעדר זיהוי במסדר זיהוי. בית המשפט לא מצא טעם בטענות הנתבעת. ראשית, טענת ההגנה כי המשטרה לא פעלה לפי נוהל תקין בעת העתקת טביעת האצבע לא נתמכה בנוהל פנימי קיים של המשטרה. שנית, האליבי שמסר הנאשם נמצא לא יעיל שכן הוא לא תאם את שעות העבודה של סניף המוסד לביטוח לאומי, שם טען שהיה בעת ביצוע העבירה. לבסוף, בית המשפט ראה בזיהוי החלקי של הנאשם על ידי הנפגעת ראיה לכאורה מספקת, במיוחד בהתחשב בנסיבות המלחיצות בהן ראתה את הפורץ. בית המשפט התייחס גם לצורך בהליך קפדני ומתועד לאיסוף טביעות אצבע, תוך הכרה בהיגיון העומד מאחורי טענת ההגנה בנקודה זו. עם זאת, מאחר שלא היה נוהל כזה, ובהתחשב במכלול הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי ראיות טביעת האצבע, יחד עם האליבי המופרך ועברו הפלילי המשמעותי של הנאשם, מצדיקים את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. לפיכך נדחה הערעור, אם כי הנאשם שמר לעצמו את הזכות להגיש בקשות לעיון חוזר אם חלו שינויים מהותיים בנסיבות עניינו.