ת"א 529/02

תקציר

המשיבים רכשו מגרשים מאמסלם בין השנים 1987-1992, אך לא היו רשומים כבעלים בעת החלטה תכנונית משנת 1993 שמנעה מהם לבנות על הקרקע. הם תבעו את אמסלם וזכו בזכות לאכוף את חוזי הרכישה שלהם, אך נותרה מחלוקת על חלוקת הקרקעות. בתוך כך, תבעו המשיבים גם את עיריית נהריה על כך שלא רשמה הערת אזהרה בדבר תכנית מפורטת למקרקעין, דבר שהטעה אותם. העירייה הצליחה לטעון כי תביעה זו הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות, והיא נדחתה. עוד טענו המשיבים כי עורך דינם, המבקש, התרשל מקצועית בייצוגם ובייצוגם בעסקאות. המבקש טען כי גם טענה זו התיישנה, שכן עילת התביעה התרחשה לאחרונה בשנת 1992. המשיבים טענו מנגד כי תקופת ההתיישנות הסתיימה עת הגישו בקשה לפסק דין הצהרתי בשנת 1996, וכן כי רשלנות המבקש נמשכה גם לאחר רכישת המגרשים. עם זאת, השופט קבע כי רק חלק מהמשיבים הגישו תביעה זו, ותקופת ההתיישנות הופסקה לתקופה קצרה בלבד למי שעשה זאת. מאחר שעסקת הרכישה האחרונה התרחשה בשנת 1992, נדחתה התביעה, שהוגשה בשנת 2002, עבור כל המשיבים, עקב פקיעת תקופת ההתיישנות. המבקשים חויבו לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.