תמ"ש 70030/98

תקציר

לאחר 37 שנות נישואין, פתחה התובעת בהליכים משפטיים כנגד הנתבע בגין מזונות וחלוקת רכוש. המחלוקת העיקרית הייתה בנוגע לפיצוי שקיבל הנתבע מממשלת גרמניה בגין פציעות שנגרמו לו במהלך השואה, אותן קיבל הן כסכום חד פעמי והן כתשלומים חודשיים, ונשמר בחשבון בנק על שמו בלבד. התובע טען כי כספי הפיצויים צריכים להיחשב כרכוש משותף על בסיס הדוקטרינה המשפטית של ציוד שיתופי, ואילו הנתבע טען כי מדובר בפיצוי אישי שלו שאינו ניתן להעברה. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת התובעת, בקובעו כי כוונת בני הזוג, החלטתם המשותפת לחסוך את הכסף והשימוש בו למטרות משותפות, מצביעים על כך שהפיצוי הוטמע בנכסים המשותפים של המשפחה. לפיכך, התובעת הייתה זכאית למחצית מהכספים שנצברו מהפיצויים, כולל התשלומים החודשיים השוטפים, למעט התשלום החד פעמי שהותיר בית המשפט בידי הנתבעת. עוד קבעה השופטת כי התובע זכאי למחצית מנכסיו האחרים של הנתבע, כגון כספים משכרו ומפנסיותיו, ודחתה את תביעת המזונות שכן התובע יקבל כספים רבים מחלוקת הרכוש. הנתבע חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע.