רע"א 4188/22

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין משמורת קטין. הבקשה הוגשה על ידי הורי האומנה של הקטין, שביקשו לערער על ההחלטה להחזיר את הילד למשמורת אמו הביולוגית. הפאנל הכיר במורכבות המקרה, והכיר בשורשים העמוקים שיצר הקטין במשפחת האומנה במהלך שמונה וחצי השנים שבילה איתם – רוב חייו. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי הסדר האומנה צריך להוביל באופן אידיאלי להחזרת הקטין למשפחתו הביולוגית, בתנאי שההורים מסוגלים לגדלו מחדש. במקרה זה, האם עברה תהליך שיקום מוצלח וכעת היא כשירה לחזור למשמורת. בית המשפט בוחן את ההקשר התרבותי של המקרה, תוך הכרה בחשיבות תחושת השייכות והזהות של הקטין בתוך משפחתו הביולוגית, במיוחד לאור מוצאו האריתראי ואמונתו הנוצרית. בעוד משפחת האומנה סיפקה סביבה יציבה ואוהבת, קבע בית המשפט כי טובת הקטין היא לגדל אצל אמו הביולוגית, עמה שמר על קשר שוטף. השופטים התייחסו גם לממד הזמן, וציינו כי תפיסת הזמן של הקטין שונה מזו של הבגירים וכי לדחיית ביצוע ההחלטה עלולות להיות גם השלכות שליליות. הם שקלו את האפשרות לבצע אבחון של הקטין, אך בסופו של דבר מצאו כי בנסיבות הנוכחיות ייתכן שלא תהיה הערכה מדויקת של תחושותיו, נוכח הקשיים של הורי האומנה עם המעבר. במקום זאת, האבחון מומלץ כחלק מתהליך המעבר ההדרגתי. פסק הדין מדגיש את פסק דינו המנומק היטב של בית המשפט המחוזי, השוקל את טובת הקטין. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בעינו, המורה על החזרתו ההדרגתית של הקטין למשמורת אמו. החלטה זו מתקבלת ללא עלויות, בהתחשב בנסיבות המורכבות. השופטים מביעים הכרת תודה להורי האומנה על תרומתם לגידול הקטין, מכירים בקשיי המצב ומעודדים את כל הצדדים לתמוך במעבר ולקיים זוגיות לטובת הילד.