ב"ל 19512-10-18

תקציר

השופט, לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים ובחן את כל הראיות הקיימות, קבע כי יש לקבל את טענת התובע. השופט, בהסכמה עם התקדים שנקבע, נותן משקל משמעותי לחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט בשל אובייקטיביותם. חוות דעתו של המומחה מקבלת חשיבות רבה, אלא אם קיימות נסיבות חריגות. במקרה זה קיבלה השופטת את חוות דעת המומחה בנוגע לליקוי השמיעה של התובע, שכן היא התבססה על בדיקה רפואית יסודית והייתה סבירה. עם זאת, השופט בחר לסטות מחוות דעתו של המומחה לגבי אופי הטינטון של התובע, והגיע למסקנה כי יש הצדקה לכך. מהרשומות הרפואיות ומהודאות המומחה עצמו עולה כי מסקנתו של המומחה כי התובע סבל מטינטון לסירוגין לא נתמכה בראיות. כמו כן, השופטת קבעה כי גם אם הטינטון של התובע באוזנו השמאלית אינו קבוע, אין בכך כדי לשלול את האפשרות לזהות טנטון קבוע באוזנו הימנית, שכן החוק אינו מחייב פגיעה בשתי האוזניים על מנת להכיר במצב. בהתבסס על הדיונים לעיל, פסק השופט לטובת התובע, וקבע קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון של התובע לבין סביבת עבודתו. הנתבע חויב לכסות את הוצאות התובעת, בסך 4,000 ₪, תוך ריבית והפרשי הצמדה שנצברו אם לא ישולמו בתוך 30 הימים הנקובים. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.