תמ"ש 55895-01-20

תקציר

התובע תבע את הנתבע, בתו, להשיב לה מניות של חברה או לחילופין לבטל לה את מתנת המניות, אשר לטענתו הועברו לנתבעת בנאמנות או כמתנה ללא תמורה. התובע טען כי המניות הועברו לנתבעת על מנת שתוכל להחזירן לו על פי בקשתו, שכן הבנקים סירבו לספק שירותים בנקאיים לחברה בשל שמו הרע. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי החתימה על הסכם הנאמנות זויפה. בית המשפט מינה מומחה לכתב יד שחוות דעתו הייתה כי חתימת הנתבע על ההסכם זויפה. חוות הדעת של המומחה התבססה על אי התאמות משמעותיות בתכונות החתימה ונמצאה אמינה. טענת התובע כי המניות הועברו בנאמנות נדחתה מאחר שהמומחה הגיע למסקנה כי הנתבע לא חתם על ההסכם. יתר על כן, מדו"חות איכון הטלפון הנייד עולה כי התובע והנתבע לא היו יחד ביום חתימת ההסכם לכאורה, דבר הסותר את עדויות התובע ועדיו. בית המשפט בחן את טענתה החלופית של התובעת כי המניות הועברו במתנה ומצא כי גרסת התובעת לאירועים שקדמו להעברה אינה מתיישבת עם המציאות. מגרסת הנתבעת, אשר נתמכה בראיות חיצוניות, עולה כי המניות הועברו ללא תנאי וללא תמורה. גם טענת התובע כי המשיך לממן את החברה גם לאחר העברת המניות נדחתה. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח את טענתו כי המניות הועברו לנתבעת בנאמנות או במתנה. מאחר והמניות הועברו לנתבעת ללא כל תנאי, לא הייתה לתובעת זכות לבטל את המתנה. לפיכך, נדחתה תביעתו של התובע, והוא חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.