רע"א 7606/01

תקציר

בפסק דין זה נקטה קבוצת מבקשים שכשלו בפרויקט לבניית חמישה בתים בשכונת עין כרם בירושלים בהליכים משפטיים נגד המשיבים. המבקשים האשימו את הפרויקט הכושל שלהם בהתנהלות הבנק (המשיב מס' 1), שלטענתם העדיף שלא כדין לקוח אחר, דסטיני (המשיבה מס' 2), על פניהם. הבנק הפחית לכאורה את הביטחונות שדסטיני העמידה מבלי ליידע את המבקשים, מה שהוביל להחלטת הבנק לפרוע את מלוא ההלוואה של המבקשים, מה שגרם לקריסת פרויקט הבנייה. המבקשים ביקשו גישה לדו"ח בנק ישראל משנת 1995 שלדעתם יתמוך בטענתם, אך בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשתם וקבע כי חשיפת הדו"ח תפגע בלקוחות הבנק. לאחר מכן עתרו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, לאחר עיון בדו"ח, הסכים בית המשפט העליון עם החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת חוסר הרלוונטיות של הדו"ח לטענת המבקשים והפגיעה הפוטנציאלית בצדדים שלישיים. פסק הדין הדגיש את הצורך בגישה מרחיבה לגילוי ראיות, אך בסופו של דבר דחה את בקשת המבקשים, והותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. פסק הדין ניתן ללא הוצאות, ובקשת רשות הערעור נדחתה.