ת"א 10033-01-18

תקציר

השופט פסק לטובת התובעת בתביעה נגד הנתבעת, מעסיקתה לשעבר, בגין אירוע בו ננשכה התובעת על ידי כלבה של הנתבעת. השופט קבע כי הנתבע אחראי באופן מלא לתקיפה, וכי גרסת התובע לאירועים אמינה יותר. לתובעת עבר של עבודה אצל הנתבעת כסייעת במשתלה, ואף סייעה לה להביא ירקות למשתלה ביום התקיפה. השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות הנתבע כי התובע הסיג גבול והתגרה בכלב, וכי חלות עליו הגנות סעיף 41ב לפקודת הנזיקין. עוד קבע השופט כי למרות שהתובעת פעלה ברשלנות, היא אשמה רק ב-10% באירוע. השופט בחן את נכותה הרפואית של התובעת ומצא כי היא בעלת נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 5% ונכות נפשית לצמיתות בשיעור של 7.5%, בגין נכות רפואית משולבת בשיעור של 12.5%. עוד קבעה השופטת כי לתובע נכות תפקודית בשיעור של 10%. לאחר מכן פנה השופט לחישוב הנזקים. נקבע כי התובע הפסיד בעבר שכר בסך 15,000 ₪. השופט קבע את הפסדי השכר העתידיים על 120 אלף שקל ואת הפסדי הפנסיה על 16,875 שקל. הסיוע מצדדים שלישיים, בעבר ובעתיד, נקבע על 3,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות, בעבר ובעתיד, נאמדו בכ-5,000 שקל. הנזק הלא ממוני נקבע על 45,000 ₪. לאחר ניכוי הרשלנות התורמת של התובע, סך הנזקים עמד על 204,875 ₪. בהוצאות משפט והוצאות נוספות, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 185,000 ₪, בתוספת ריבית מיום פסק הדין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 20.7.2022, ולשני הצדדים זכות ערעור בתוך המועדים הקבועים בחוק.