תא"מ 27941-03-15

תקציר

התובע, שהוא בעל השיק, מבקש לפדות אותו מהנתבעים. הנתבעים טוענים כי חוק הסדרת ההלוואות חל במקרה זה וכי לא התקיימו הדרישות המפורטות בחוק, דהיינו, כי לא צורף חוזה הלוואה בכתב, ואין פירוט אודות ההלוואה כנדרש בחוק. לטענת התובעת, הדין אינו חל כאן משום שהמלווה, שהוא צד שלישי שאינו מעורב בתיק זה, נתן את ההלוואה לבנם של הנתבעים שלא במסגרת עיסוקו. השופט מצדד בנתבעים, וקובע כי המלווה נתן את ההלוואה מתוקף עיסוקו, ולכן היה מקום למלא אחר דרישות חוק הסדרת ההלוואה, מה שלא היה. יתרה מכך, השופטת מוצאת כי התובעת, שרכשה את השיק מהמלווה, לא הוכיחה כי רכשה אותו בתום לב ובערך, כנדרש בחוק. לפיכך, השופט מחליט לדחות את התביעה. עוד מזכירה השופטת כי גם אם חוק הסדרת ההלוואות לא היה חל במקרה זה, התוצאה הייתה נותרת בעינה משום שהשיק נחתם ונמסר למלווה ללא ידיעתו או אישורו של הנתבע הראשון, והנתבע השני אינו נחשב ל"מחזיק ראוי" בשיק. התביעה נדחית והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 10,000 ₪.