ת"א 60338-11-23

תקציר

במקרה זה, הגיש התובע בקשה לעיקול על נכסי הנתבעים, אשר בית המשפט נעתר לה ביום 28.11.2023 והורה על עיקולם של שישה נתבעים. נאשמים 4 ו-6 נדחו. הנתבעים הגישו בקשה לעיון חוזר, בטענה כי בקשתם לביטול העיקול הוגשה במועד משום שלא קיבלו את מסמכי בית המשפט. עם זאת, בית המשפט מצא כי הטענות אינן נתמכות בתצהירים וכי הבקשות לביטול העיקול הוגשו באיחור. בית המשפט בחן את תצהירו של השליח, אשר פירט את תהליך הגשת הודעות העיקול לנתבעים. עדותו של השליח, יחד עם ראיות תומכות, שכנעו את בית המשפט כי המשלוחים בוצעו ביום 3.12.2023, וכי הנאשמים סירבו לקבלם. בית המשפט מתח ביקורת על הנתבעים שלא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענתם כי המשלוחים לא בוצעו, וציין כי בא כוחם הצהיר במפורש כי הם אינם עותרים להארכת מועד. באשר לבקשה לעיון חוזר ציין בית המשפט כי בקשות כאלה מתקבלות רק במקרים של שינוי נסיבות או כאשר בית המשפט מבין כי קיבל החלטה שגויה. הנתבעים סיפקו מספר נימוקים מדוע יש לבטל את העיקול, אך בית המשפט מצא אותם לא משכנעים. הנתבעים 1 ו-3 טענו כי אינם לווים אלא ערבים, טענה שבית המשפט דחה בשל סתירה למסמכים כתובים עליהם חתמו. הנתבעת 5 לא התייחסה לעיקר תביעתה של התובעת, והיא העברת פעילותה של הנתבעת 4. בסופו של דבר, פסק בית המשפט נגד הנתבעים, בקובעו כי הם לא הציגו נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות שקילה מחודשת של החלטת העיקול. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות הדיון והבקשה בסך 3,000 ₪. החלטת בית המשפט הייתה סופית, ולא הייתה כל אינדיקציה לערעורים נוספים.