ע"פ 97/68

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת הרוב של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפיה מסעוד סוויסה רצח את גיסו, יצחק ביטון, בניגוד לסעיפים 214(ב) ו-216 לפקודת סדר העונשין, 1936. בית המשפט קבע כי מעשיו של סויסה מהווים רצח לפי הפקודה, המאופיינת בכוונה תחילה. הראיות הראו כי לסויסה הייתה היסטוריה של מריבות אלימות עם אשתו, שכללו איומים בסכין. ביום האירוע, בעקבות ויכוח, היכה סויסה את אשתו, איים להרוג אותה ואף השליך לעברה סכין. מחשש לשלומה של אחותה, הודיעה אסתר לאביהם, יעקב ביטון, שביקר בביתה של סויסה עם בנו, יצחק. עם הגעתם, סויסה בירך אותם בחום. עם זאת, התפתח עימות, שבמהלכו איים סויסה על המבקרים בסכין. יעקב ביטון נפצע באצבעו בעת שניסה לפרק את סוויסה מנשקו. במאבק שהתפתח נדקר יצחק ומת מפצעיו. דעת הרוב של בית המשפט העליון, בראשות השופט זוסמן, הסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר רצח. היא הדגישה כי פעולת הריצה למטבח כדי לשלוף סכינים היוותה הכנה, גם אם המרחק היה קצר. הכנה זו, יחד עם האיום ומותו של הקורבן, מילאה את דרישות הרצח לפי סעיף 216 לפקודת החוק הפלילי. השופטים זוסמן וויקון דחו את הערעור ואישרו את עונש מאסר העולם. השופט קיסטר, בחוות דעת חולקת, טען כי התביעה לא הצליחה להוכיח את היסוד המכין הנדרש לרצח. לדברי קיסטר, הראיות הצביעו על היעדר החלטה מוקדמת להרוג וכי הדקירה הקטלנית נבעה מדחף רגעי. לכן, יש לסווג את הפשע כהריגה ולא כרצח.