ת"א 7230/03

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך בין תובעת, שבעלה המנוח נטל הלוואה מהבנק הנתבע, לבין הבנק הנתבע עצמו. בעלה של התובעת מישכן את זכויות החכירה של חנותו להבטחת ההלוואה. עם פטירתו, ירש התובע את החנות והפך גם לאחראי על ההלוואה. עם זאת, היא לא הייתה מודעת למשכנתא הרשומה בחנות. התובעת טענה כי הבנק היה צריך ליידע אותה על הרישום ולקבל את הסכמתה, מה גם שהיא בעלת מחצית מזכויות החנות על פי דין. בנוסף, טענה התובעת כי מטרת ההלוואה הייתה מצג שווא וכי הבנק לא דאג לביטוח חיים לבעלה המנוח. הבנק, לעומת זאת, טען כי אין לו חובה ליידע את התובעת על המשכנתא או לקבל את הסכמתה, וכי חזקת שיתוף הנכסים בין בני זוג אינה חלה במקרה זה. השופט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הבנק היה צריך ליידע אותה על המשכנתא, בהתחשב בזכויותיה בחנות ובמצבה הכלכלי. עם זאת, השופט מצא גם כי הבנק לא התרשל בכך שלא דאג לביטוח חיים, שכן ההנחיות שהציג התובע התייחסו להלוואות למגורים ולא למשכנתאות עסקיות. יתר על כן, השופטת קבעה כי חובת הבנק ליידע את התובע חלה רק על שווי החנות מעל סכום המשכנתא הקודם. לתובע ניתנה האפשרות להסדיר את החוב תוך זמן סביר או לאפשר את מימוש המשכנתא, בתנאים מסוימים לעניין חלוקת תמורת המכירה. אם התובעת בחרה באפשרות השנייה, כונס הנכסים או הבנק יפצו אותה במחצית הסכום שנותר לאחר תשלום חוב המשכנתא הקודם. לפיכך הורה השופט על מחיקת המשכנתא הרשומה לטובת הנתבע, אלא אם כן התובע לא יפרע את החוב המתוקן. שני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם המשפטיות.