בש"פ 4511/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור על ההחלטה לשחרר שני משיבים שהואשמו ברצח עד לתוצאות משפטם בתנאים מסוימים. החלטת הערכאה הנמוכה יותר אפשרה אפשרות לחלופת מעצר, שבמסגרתה יפוקחו המשיבים מאבטחים בשכר, שעלותה תישא בהם המשיבים. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי אין בשחרורם של המשיבים בתנאים אלה כדי לשלול במידה מספקת את מסוכנותם לחברה, נוכח חומרת פשעם הנטען בו, עברו הפלילי האלים והסיכון הספציפי להימלטות הנשקף מאחד המשיבים. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים הפוגעים בחירותם של הנאשמים במידה פחותה, ובמקרה זה החלופה המוצעת אינה עונה על קריטריון זה. יתר על כן, פסק הדין דן בסוגיה השנויה במחלוקת של מתן אפשרות לעצירים לרכוש את חירותם באמצעות שכירת מפקחי ביטחון פרטיים, והגיע למסקנה כי הדבר פוגע בעקרון השוויון, שכן הוא יוצר מצב שבו רק מי שיכול להרשות לעצמו יכול להיעזר באפשרות זו. השופט הביע חשש מיצירת קשר ישיר בין יכולותיו הכלכליות של עצור לבין שחרורו, וקבע כי אין זה רצוי שחירותו של אדם תיקבע על פי עושרו. בנוסף, פסק הדין מדגיש את ניגוד העניינים הפוטנציאלי ואת היעדר השליטה של המדינה על אופציית האבטחה הפרטית. בסופו של דבר התקבל הערעור, והמשיבים יישארו במעצר עד תום משפטם.