ת"פ 8002/06

תקציר

הכרעת הדין מזכה את שני הנאשמים מכל אשמה. הנאשם הראשון, שניהל מערכת יחסים רומנטית עם המתלונן 2, הואשם בשורה של עבירות הקשורות לסמים, לרבות קשירת קשר לביצוע פשע, הדחת קטינים בגין סמים מסוכנים והחזקת סמים. הנאשם השני הואשם בפחות עבירות, בהן קשירת קשר והדחת קטין. בכתב האישום נטען כי הנאשמים קשרו קשר לסחור בסמים, להחזיקם ולהציעם לקטינים. המתלוננת 1, שניהלה יחסי מין עם נאשם 1, טענה כי נאשם 1 נהג לספק לה סמים בתמורה ליחסי מין, וכן סיפק סמים למתלוננת 2. הכרעת הדין סוקרת את עדויות הנאשמים והמתלוננים ומציינת סתירות וסתירות ובפרט בהודעותיה של המתלוננת 1. כך למשל, תיאורה של המתלוננת 1 את נאשם 2 לא תאם את מראהו האמיתי, והיא גם סתרה את עצמה באשר לעיתוי ולפרטים של עסקאות הסמים הנטענות. עדותה של המתלוננת 2, שהתרשמה באופן כללי טוב יותר, לא התיישרה פעמים רבות עם עדותה של המתלוננת 1. הכרעת הדין דנה גם בהליך החקירה ומצביעה על כשלים בעבודת המשטרה, לרבות התעלמות מסתירות בעדויות ואי ניהול עימותים בין הקטינים או חקירתם מחדש על חוסר עקביות. בסופו של דבר, בית המשפט מחליט לזכות את שני הנאשמים, שכן הוא אינו יכול להסתמך על עדויות המתלוננים מעבר לספק סביר. במקרה של נאשם 1, בית המשפט מוכן להרשיע רק כאשר שתי המתלוננות מפלילות אותו באירוע ספציפי, ולא כך ברוב האישומים. לגבי נאשם 2, בית המשפט מגיע למסקנה כי אין די ראיות כדי להרשיעו באף אחד מהאישומים, ומזכה אותו לחלוטין. השופט מדגיש כי זיכוי מחמת ספק אינו זהה לזיכוי מחפות, אך במקרה זה, הספקות המהותיים שהועלו במהלך המשפט מובילים לזיכוי מוחלט של שני הנאשמים.