ע"א 7282/01

תקציר

בפסק דין זה תבע המערער מס' 1 בתאונת דרכים נזקי גוף כנגד המשיב, אשר ביטח את הרכב הנהוג. ביום 21.10.99 קבע בית המשפט המחוזי מספר קביעות בדבר קיצור תוחלת החיים של המערערת, הפסדים עתידיים וסכומים שונים בגין התאמות דיור, מכשור רפואי ושיקום. פסק הדין חייב חישובים על ידי אקטואר, אך התגלעו מחלוקות על השיטה וחייבו התערבות בית משפט. הוצגו ראיות נוספות ושונו חלק מהקביעות. ההחלטה הסופית, שנחתמה ביום 1.1.2001, קבעה כי על המשיב לשלם פיצויים למערערים. הנושא המרכזי היה המועד להגשת ערעור. בית המשפט העליון קבע כי ההחלטה מאוקטובר 1999 אינה סופית, שכן היא אינה מטילה חובת תשלום מיידית על המשיב, ונדרשו החלטות שיפוטיות וראיות נוספות. שאלות מהותיות נותרו בלתי פתורות, וחישובי האקטואר לא הושלמו. לפיכך, יש לספור את תקופת הערעור מההחלטה הסופית בינואר 2001, והערעור הוגש במועד. ההחלטה נמנעה מהליך ערעור מקוטע והבטיחה פסק דין מקיף. בתביעות נזקי גוף, סכום הפיצוי הסופי אינו ודאי עד לביצוע כל החישובים והניכויים, תוך שקלול נזקי הנפגע מול סכומי הפיצויים.