עת"מ 875-07-10

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב אישור תוכנית מתאר מקומית להרחבת צומת דרכים כדי לאפשר זרימת תנועה רציפה ולהקל על העומסים. העותרים טענו כי לוועדה המקומית אין סמכות לאשר את התוכנית, וטענו כי היא שינתה את תוואי הכביש ולא הרחיבה, וכי ההליך שהוביל להחלטה היה לקוי. עם זאת, השופט קבע כי לוועדה אכן נתונה הסמכות לאשר את התכנית מכוח סעיף 62א(א) לחוק, המקנה לוועדות המקומיות סמכות להרחיב כבישים. פרשנות החוק נמצאה ברורה, והחלטת הוועדה לא הושפעה מלחצים פסולים. כמו כן, דחתה השופטת את טענות העותרים לאי סדרים פרוצדורליים, לרבות היעדר מסמכים מהותיים והיעדר תסקיר השפעה על הסביבה. נקבע כי בידי הוועדה כל המידע הדרוש וכי אין צורך בתסקיר סביבתי לצורך הרחבת כביש פשוטה. בנוסף, צו המניעה הארעי שקיבלו העותרים בדבר תכנית אחרת לסלילת כביש לא נחשב רלוונטי. השופט הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה לאשר את הפקדת התכנית תקפה, סבירה ונתונה לשיקול דעתה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.